אשכנזי ואח' נ' עו"ד הרוש

פסק דין

ב"כ התובעים- עו"ד הרפז

ב"כ הנתבע- עו"ד וקסמן

1.אשכנזי אמנון ותקווה (להלן: "התובעים") היו הבעלים של דירת מגורים ברח' החליל 10 בראשל"צ (להלן "הדירה"). בעת שרכשו את הדירה ביום 27.3.96 קיבלו הנחת זוגות צעירים שהפכה למענק בתום עשר שנים. בתחילת שנת 2006 ביקשו התובעים למכור את דירתם. באמצעות קוני הדירה, שכרו את שירותיו של עו"ד הרוש אריק (להלן: "הנתבע") לטיפול משותף בעסקת המכר.

3.עו"ד הרוש מאיר, ממשרדו של הנתבע שייצג את שני הצדדים לעסקה, הוציא נסח טאבו ביום 29/12/05, ערך את ההסכם שנחתם ביניהם ביום 5/1/06 (להלן: "ההסכם"/ "החוזה") וקיבל שכ"ט מהתובעים. בנסח הטאבו הופיעה, בין היתר, הערה על הצורך בקבלת הסכמת מנהל מקרקעי ישראל (להלן "המנהל") (ס' 128) לביצוע העברת זכויות, בין במכר ובין בחכירה לדורות (להלן "ההערה").

4.לאחר חתימת החוזה התקשו הקונים לקבל משכנתא. או אז התברר כי הבנק מסרב לאשר לקונים הלוואה, כל עוד לא בוטלה הערת האזהרה לטובת המנהל. כתנאי להסרתה, נדרשו התובעים לשלם למנהל סכום של 60,643 ₪ כהשלמת מחיר הדירה שרכשו. בדיעבד הבינו כי לו היו דוחים את העסקה בחודשיים וחצי, דהיינו בתום עשר השנים מיום הרכישה – היו פטורים מתשלום זה. התובעים פנו אל הקונים בבקשה לבטל את ההסכם ולערכו מחדש במועד מאוחר יותר, אך האחרונים סירבו לכך. לטענת התובעים לא הבחין הנתבע באזהרה, לא היתרה בהם, ובשל רשלנותו נאלצו לשלם תשלום שניתן היה למונעו. על כן הוגשה תביעה זו.

5.תמצית טענות התובעים

בקליפת אגוז ניתן לומר כי התובעים מייחסים לנתבע התרשלות בתפקידו. לשיטתם, בעת עריכת ההסכם לא שם הנתבע דעתו לסעיף 128 בנסח הרישום. לו היה מבחין בו, היה הנתבע מיידע את התובעים כי חסרה להם תקופה של חודשיים וחצי על מנת לקבל פטור מהתשלום, היו משהים את העסקה על מנת לחסוך את התשלום, כפי שכל אדם סביר ושקול היה עושה.

6.לטענת התובעים ניתן ללמוד על רשלנותו של הנתבע מתוך שתיקתו של הסכם המכר. בס' 12 להסכם מצוינים כל החובות והתשלומים שעל המוכר לשלם בגין העסקה, כגון: מס שבח, מס מכירה, היטל השבחה, הוצאות עו"ד, אך אין שום התייחסות לתשלום למנהל. לשיטת התובעים, התעלמות זו מלמדת על כך שהנתבע לא שם לב להערה, או לחלופין לא הבין מהי משמעות ס' 128 . עוד נטען כלפיו כי לא הזהיר את הקונים כי הבנק יסרב ליתן להם משכנתא כל עוד לא נמחקה ההערה מפנקס רישום המקרקעין. התובעים טוענים כי הנתבע עצמו העיד כי באותה תקופה היה עו"ד צעיר (שנה במקצוע) ונראה שהיה חסר ידע וניסיון בתחום.

7.לגרסת התובעים, כשמכרו את דירתם, היה זה כשבוע לאחר שכבר רכשו דירה אחרת ושילמו את תמורתה באמצעות חסכונות, הלוואה מהבנק, והלוואה משני אחים. לטענתם לא הסתמכו על מכירת הדירה ויכלו לחכות לכל הפחות חודשיים וחצי עד לחתימת ההסכם.

8.לשיטת התובעים מוטל על עו"ד לבדוק את כל המסמכים ואינו רשאי לצפות כי הלקוח ידע מהם הנושאים הטעונים בדיקה. מקום שבו לעו"ד אין את הידע הדרוש, עליו להימנע מלקחת על עצמו את הטיפול המשפטי.